סדנת מוסיקה לליצנים רפואיים – שיעור תיאוריה I

הקדמה לתיאוריה

תיאוריה: האם צריך???? למה???? זה כמו לשאול אם בשביל להיות ליצן טוב צריך ללמוד משחק. ובכן, לא חייבים. אפשר להיות ליצן מעולה בלי ללמוד משחק. ואפשר ללמוד שנים משחק ובימוי ודרמטורגיה ולהיות חרא של ליצן. כך גם עם תיאוריה. אפשר להיות מוסיקאי מעולה בלי ללמוד תיאוריה ואפשר ללמוד המון תיאוריה ולהיות מוסיקאי מאכזב.

ובכל זאת, אלו מכם שלמדו משחק בוודאי מדי פעם נזכרים בקולו של מורה זה או אחר ומרגישים שזה עוזר להם בעבודה הליצנית. הרי בכל זאת משחק יכול לשמש בסיס לליצנות (ויכול לא) ובאותו אופן תיאוריה יכולה לשמש בסיס למוסיקה. יתרון נוסף שיש לתיאוריה הוא שידיעתה מאפשר לכם לשוחח עם מוסיקאים (שלמדו תיאוריה) בשפתם וכך יבינו אתכם ותבינו אותם.

אני אנסה להביא כאן את הנושאים שלדעתי הכי חשובים ולהשמיט את אלו שפחות חשובים כמו תווים ושפת המתמטיקה של הקצב. ברוב המקרים את שני אלו אפשר להחליף בחיקוי קצב ושמיעה ממכשיר שמשמיע מוסיקה (כגון טייפ סלילים,פטיפון, או סלולרי למשל)

כמו כן הסדר שבו בחרתי ללמד תיאוריה, הוא סדר שבחרתי במיוחד ליוקללי. כמובן שהדברים נכונים באופן כללי לכל הכלים, אבל לכלי אחר הסדר של הלמידה היה כנראה אחר מזה שיובא כאן

אוקטבה

מי שהביט פעם בפסנתר, ראה בוודאי המון קלידים. כולם כמובן משמיעים צלילים שונים אבל במקום לתת להם 88 שמות שאף אחד לא יזכור, נתנו רק 7 שמות. השבעה האלו חוזרים על עצמם ואנחנו קוראים גם לצליל הכי נמוך בפסנתר לה (A) וגם לצליל הרביעי לפני הכי גבוה לה וגם לעוד חמישה ביניהם לה. בוידאו הבא תוכלו לשמוע אותי שר לה אחד מסוים ומנגן לה בשבע אוקטבות*.

אם שמתם לב, העובדה שאני שר את אותו צליל לה ומנגן כל פעם לה אחר לא מפריעה. זה מתאים וזה מוסכם ולכן גם יש לכל הצלילים הללו את אותו שם – לה (A)

*בטח שמעתם את המילה אוקטבה פה ושם. אז גם אם ידעתם לגמרי מה זה אומר וגם אם לא, אוקטבה הוא המרווח בין לה ללה ללה ללה ללה האפצ’י. המרווח הזה כולל בתוכו את כל הצלילים מלה עד לה.

בדרך כלל כשגבר ואשה שרים יחד, אם הם שרים את אותו קול, כלומר שאין שני תפקידים שונים לשירה אלא רק קול אחד, המרווח בין הקולות שלהם הוא אוקטבה. כאשר דני שר לה, יהודית שרה לה אוקטבה אחת מעליו. וכאשר דני שר פה, יהודית שרה פה אוקטבה מעליו.

אם אתם שרים שיר מאוד גבוה וקשה לכם, אתם יכולים “לקפוץ” אוקטבה למטה ולהמשיך לשיר. או אם נמוך “לקפוץ” אוקטבה למעלה

אגב, יש שירים שמתחילים בשני צלילים במרווח של אוקטבה כמו “הליכה לקיסריה – אלי אלי” וגם בפזמון של ההמנון הלאומי “התקווה” יש מרווח של אוקטבה ב “עוד לא (אבדה תקוותינו)” וכיוון שתקוותינו לא אבדה, אפשר לעבור לפרק הבא.

מרווח של טון ושמות התווים

המרווח בין שני צלילים שכנים נקרא טון או חצי טון. זאת אומרת שבין חלק מהצלילים יש מרווח של טון וחלק מהם, עם מרווח של חצי טון.

כאמור ישנם שבעה צלילים ולכל צליל שני שמות בשתי שפות: שפת האמריקאים ושפת האירופאים (יש כמובן עוד שמות בעוד שפות). כיוון שאין לנו ברירה והעולם המערבי מחייב אותנו להכיר את שתי השפות, אז כדי להתמצא, “צריך”, “מוכרחים” ו “חייבים” בהמשך נגלה שבדרך כלל לאקורדים משתמשים באותיות האנגליות, וגם הטיונר של היוקללה משתמש באותיות האלו.

והרי שמות התווים:

לה > סי >דו > רה > מי > פה > סול >לה

A <   G < F <  E <D < C <  B > A

ושוב:

לה = A

סי = B

דו = C

רה = D

מי = E

פה = F

סול = G

זה מציק, נשמע מיותר בהתחלה, אבל חיוני להמשך וגם לא באמת כל כך קשה…בסך הכל שמות כפולים לאותו הצליל. כמו שאתם יודעים לספור בעוד שפה, זה בסך הכל עד 7…עכשיו אם לא קשה לכם קחו את היוקללי, תוציאו אותו מהנרתיק ושימו אותו לידכם. נגנו את הסולם באופן שמתואר בוידאו. פעם ראשונה שירו עם הפריטה את שם הצליל בדו רה מי. לאחר מכן שירו ב c d e.

זהו תרגיל קצר שאפשר לעשות כל יום או כמה פעמים בשבוע למשך כמה דקות בלבד. אם אתם מסוג האנשים ש: לא זייפו אף פעם/ לא יודעים אם אתם מזייפים וזה לא באמת אכפת לכם/ יודעים שאתם מזייפים אבל עדיין לא אכפת לכם (אתכם אני הכי אוהב) אז התרגיל הזה מומלץ עד שתזכרו איפה נמצאים הצלילים ותדעו ש G זה סול, A זה לה וכן הלאה ואז אתם יכולים לעזוב את התרגיל הזה ולא לחזור עליו לעולם

אם ברצונכם להשתפר בדיוק בשירה, חזרו על התרגיל הזה כל יום כמה דקות. אפשר להוסיף עוד שתי וריאציות: אחת בה שרים אחרי ניגון הצליל ולא יחד איתו. והשנייה, הקשה יותר, בה קודם שרים ואז מנגנים ומגלים אם צדקתם או לא….

בגדול בין כל שני צלילים סמוכים יש טון אחד חוץ משני יוצאי דופן:

  1. בין מי לפה יש חצי טון
  2. בין סי לדו יש חצי טון.

חלוקה ל 12 צלילים הנקראים “חצאי טונים”

מיתר C ביוקללה סופרן

אם תפרטו על המיתר העבה ביותר ביוקללי שנקרא גם המיתר השלישי הצליל יהיה דו (וגם C). אם תלחצו עם האצבע על השריג (כן ככה קוראים לברזלים האלו על הצוואר) הראשון הצליל יהיה

דו דיאז (#C).ואז רה (D) ואז רה דיאז (#D) (והעז לא יורדת) ואז מי E ואז פה F (כי יש חצי טון בין מי לפה) ואז פה דיאז #F ואז סול G ואז סול דיאז #G ואז לה A ואז לה דיאז #A ואז סי B ואז דו C (כי בין סי לדו יש רק חצי טון) ונגמר המיתר.

אז חדי האבחנה ישימו לב שאיפה שכתוב C# כתוב גם לוכסן ו Db וזה נכון: כמו שדיאז (#) מעלה בחצי טון את התו שהוא מוצמד אליו, כך במול (b) מוריד בחצי טון את הצליל שהוא מוצמד אליו

ולכן דו דיאז (#C) = רה במול (Db)

הפוסט הקודם
סדנת מוסיקה לליצנים רפואיים – הקדמה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Fill out this field
Fill out this field
יש להזין אימייל תקין.
You need to agree with the terms to proceed

תפריט