Blog

סדנת מוסיקה לליצנים רפואיים – הקדמה

רמה מוסיקלית מהי?

הרעיון המרכזי הוא לשמור על רמת התלהבות גבוהה ללא קשר לרמה האבסולוטית. אנחנו לא בתחרות, לא מיועדים לנגן בתזמורת ולא לשיר בכוכב הבא. אנחנו רוצים ליהנות מהתהליך. כדי ליהנות מהתהליך, חשוב לשמור על רמת התלהבות גבוהה וסיפוק עצמי. אם נאבד את זה, יאבד הכל. לא נהיה מרוצים מעצמנו וכך יפחת לנו הרצון להתאמן, נעזוב את כלי הנגינה ונחזור לבועות סבון ולשאר הדברים שלנו שעובדים. לכן הדברה הראשונה היא בסגנון: "תאהב/י את הנגינה שלך והיה/י מרוצה וגאה בה בכל עת שאת/ה מופיע/ה" צריך לזכור שזה הבסיס להכל! ולכן צריך לשים לב כן לטפח אשליות ולתת תשומת לב מיוחדת לפני שחושפים אמיתות.

אשליות הן לפעמים דבר נפלא שעוזר לנו להתקדם. אם נדע את כל האמת בהתחלה: למשל: אני לא בקצב, האקורדים שלי לא נכונים, ואני מזייף, סביר מאוד שנפסיק לנגן כי פשוט משום מה לא יתחשק לנו…לכן חשוב להיות עם היד על הדופק של "אני נותן עכשיו קטע מעולה עם היוקללי שלי וכולכם תעריצו לי את התחת" כדי לשמר את זה ולשים לב כמה אנחנו באמת בטוחים בעצמנו ומוכנים לקבל את הביקורת הבאה שתיקח אותנו קדימה. בכל מקרה עדיף כל פעם להתמודד עם תחום אחר בנפרד ולא עם יותר מדי בו זמנית. בהקשר לדוגמה הקודמת, הייתי מתחיל קודם מהקצב והמקצב הנכון, אח"כ מהאקורדים הנכונים ואז יכול מאוד להיות שהזיופים יסתדרו אפילו מעצמם.

אנשים הצופים ומאזינים לכם, לרוב אינם מוסיקאים ולא ממש מבינים בזה. סיפור שסיפר לי פעם יניב סוויסה היה שביקשו ממנו להצטלם לקטע תיפוף לקדם אירוויזיון יחד עם עוד שני מתופפים אמיתיים. הקטע בכלל לא הוקלט ובכלל לא היה חלק מוסיקלי מהשיר. אבל אנשים ניגשו אליו בסוף ואמרו לו שהוא מתופף מעולה, הרבה יותר מהשניים האחרים (שבניגוד אליו, היו באמת מתופפים…) הם התבאסו לעשות כאילו והוא התלהב. אז שימו את האות השביעית באל"ף בית על המוסיקאים והפנימו שרוב האנשים (בהופעה ולא בהקלטה כמובן!) מושפעים בעיקר ממה אתם חושבים על איך שאתם מנגנים הרבה יותר מאשר איך זה באמת נשמע. ולא חסרות דוגמאות על מוסיקאים מחוננים חסרי כאריזמה, או אנשים כאריזמטיים חסרי מוסיקליות שמהפנטים את הקהל ומשכנעים אותו ב"כישרונם". השתדלו להיות מהסוג השני בהופעה ומהסוג הראשון בתירגול בבית.

תירגול מהו?

אחלק את התירגול לשני אופנים: אופן אחד זה תוך כדי הופעה. כלומר יש לי "נאמבר" שיר, קטע מוסיקלי כלשהו ואני מופיע/ה איתו בבית חולים או בכל מסגרת אחרת ואני צובר/ת ביטחון ותירגול בו והוא משתפר ומשתבח ככל שאני עושה אותו מספר רב יותר של פעמים. היתרון הגדול של האופן הזה הוא שהוא קורה לבד כי אנחנו ממילא מופיעים. החיסרון הגדול שלו לעומת זאת, שאם יש לנו טעות או אי-דיוק, יש לו סיכוי סביר להיתקע ולהיטמע בנאמבר. (אני בצפרדע יכולתי לשיר שנים את אותם שירים עם אותן טעויות) וכמובן חיסרון נוסף הוא שאנחנו לא מגיעים לדברים חדשים, יותר שומרים על הרמה הקיימת ופחות מתקדמים

כיוון שאנחנו לא ילדים ויש לנו הרבה עיסוקים, לרוב התירגול שלנו הוא יותר מהסוג הראשון ולכן כדאי לחפש ולמצוא את הדרך בה בזמן המועט שיש לנו לתירגול אמיתי בבית, נוכל להוסיף משהו שנוכל להמשיך ולתרגל אותו בבית חולים. דוגמא לא טובה לזה למשל היא לעבוד על יצירה קלאסית נורא מורכבת בבית שדורשת פלייבק ובשום סיטואציה היא לא תקרה בבית חולים***

***אלא אם כן זה כיף

כי כיף היא מילת המפתח בתירגול. אם תהנו מהדרך, היא תהיה נעימה ואז תרצו ללכת בה. אל תכריחו את עצמכם להתאמן! תשכילו ליצור את התנאים בהם יהיה לכם כיף להתאמן.

תירגול זאת הפקה. הוא בדרך כלל לא יקרה מעצמו וידרוש תיכנון מסויים ולוגיסטיקה. הרבה מאוד דברים במוסיקה ישתפרו הרבה יותר אם יעשו 10 דקות ביום מאשר שעתיים פעם בשבוע. להכנס למשטר אימונים נכון זה מאוד לא פשוט ולא תמיד אפשרי מבחינה מנטלית אבל גם ההבנה של איך צריך להראות המשטר הזה בעלת חשיבות רבה לכשעצמה, ותורמת גם אם אינה מושגת בפועל עדיין.

הצבת יעדים נכונים ומציאותיים של מה אני מעוניין/נת לשפר עכשיו ומה אני מזניח/ה עכשיו ומשאיר/ה לסיבוב הבא.

אטימת אוזניים וחוסר רצון להכיר בבעיות מהותיות, חיובית ונחוצה! כדי לשמר את "אש ההופעה" ורמת ההתלהבות מכל העניין המוסיקלי. כליצנים שמורה לנו האופציה לנגן חרא, לשיר חרא ושההופעה תהיה מעולה.

הפייה המעודדת:

אם עוד לא הכרתם אותה, נא להכיר!

כאשר אתם מתרגלים משהו, אתם בהכרח משתפרים. אך תפיסת השיפור כמובן תלוייה בזווית המתבונן. אם קולך ערב כקירקור עורב ואת/ה מנסה לשיר בקול פעמונים צלול ונקי, תפיסת מנת השיפור שלך מפעם לפעם עלולה להראות מזערית. אבל היא לא!

הפייה המעודדת תמיד תחפש בכל דרך למצוא איפה היית קודם ולאן התקדמת באור הכי אופטימי האפשרי. היא גם תזכיר לך לפעמים שההתקדמות היא שני צעדים קדימה ואז אחד אחורה, כמו בהורה, וזה מסביר למה בתירגול הקודם זה הצליח יותר טוב. וזה גם יסביר למה בתירגול העשירי זה יהיה יותר טוב מהתירגול ההוא.

כי בסופו של דבר, ההישארות וההתמדה בדרך היא הדבר החשוב והמכריע באמת. יש אינספור דוגמאות לאנשים מוכשרים שכל צעד שלהם קדימה היה כמו עשרה צעדים של חבריהם, שאחרי שלושה צעדים כאלה נטשו את הדרך. וכמובן את הדוגמאות של אלו שהתקדמו לאט אבל התמידו ואחרי שנים נהיו מקצוענים.

ושוב, הדרך הכי טובה להתמיד בדרך היא לדאוג שהיא תהייה מהנה ומתגמלת. ואם לא הייתה לכם פייה מעודדת לפני כן והצלחתם לברוא אותה, הרי זה הישג בפני עצמו שרק בשבילו היה שווה ללכת בדרך.

ואחרון זיכרו: אם הדרך היתה מהנה ומתגמלת, זה בכלל לא משנה לאן הגעתם איתה, הרווח שלכם ממנה ממילא כבר נמצא בכיסכם.

הפוסט הבא
סדנת מוסיקה לליצנים רפואיים – שיעור תיאוריה I

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Fill out this field
Fill out this field
יש להזין אימייל תקין.
You need to agree with the terms to proceed

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.